אברהם ביטון: פשט ודרש א

על היחס בין פשט הכתוב לדרשת חכמים

חלק גדול מדרשות חז"ל משנות את פשטות משמעות הכתוב, בתורה כתוב: "וספרתם לכם ממחרת השבת", וחז"ל דרשו שהוא ממחרת יו"ט ראשון של פסח. בתורה כתוב: "ארבעים יכנו", וחז"ל דרשו שלוקים רק ל"ט מלקות. וכהנה רבות.

דבר זה מעורר את השאלה האם חז"ל דרשו כן, או פירשו כן. האם כשכתוב בתורה 'ממחרת השבת', הכוונה של התורה היא למחרת יו"ט של פסח, או שהכוונה בתורה היא למחרת השבת, אלא שעל פי הדרשה – תורה שבעל פה – מתחילים לספור ממחרת יום טוב של פסח.

בגישה הראשונה תפס המלבי"ם, לטענתו כל דרשות חז"ל נלמדות ממשמעות הפסוקים, כך שיש לקרוא את הפסוק בצורה הזאת, ולצורך ביאור שיטתו חיבר קונטרס מיוחד בשם איילת השחר [נדפס בתוך פירושו על התורה כהקדמה לחומש ויקרא].

ולעומת זאת קיצוני לצד השני הוא רשב"ם, ולטענתו יש לחלק בין הפשט לדרש, פשט התורה הוא מה שכתוב בפירוש, ודרשות התורה אינם משמעות הפסוק אלא דרשה, אותה דורשים חכמים כדי לקשר את תורה שבכתב עם תורה שבעל פה[1].

כך שעל הפסוק הנאמר בתפילין: "והיה לך לאות על ידך", (שמות יג ט), רשב"ם כותב: לפי עומק פשוטו יהיה לך לזכרון תמיד, כאילו כתוב על ידך. כעין: "שימני כחותם על לבך" (שיר השירים ח ו). דהיינו פשטות הפסוק היא, להשים את הדברים מול העינים ולא להתעלם מהם, אך יש דין של 'הנחת תפילין', אותו קבלנו מסיני, על כן באו חז"ל ודרשו פסוק זה על הנחת תפילין.

ולעומת זאת המלבי"ם לא הסכים בשום אופן לקבל כי זה פשט הפסוק, וכתב: "ולא חששה התורה שיעמדו מהבילים ויפרשו, שנאמרו הדברים דרך משל ומליצה, כמו: "שימני כחותם על לבך"; "קשרם על אצבעותיך" (משלי ז ג), וכדומה, כי דברים הבאים במשפטי התורה לא נהג בהם דרך השיר והמליצה, רק בא הצווי כפשוטו, כמו: "וכתבתם על מזוזות" (דברים ו ט): "ועשו להם ציצית" (במדבר טו לח).

על הפסוק: "ארמי אובד אבי וירד מצרימה" (דברים כו ה). רשב"ם כתב, שהכוונה לאברהם אבינו שהיה אובד וגולה בארץ ארם. פרוש זה הוא נגד הדרשה בהגדה של פסח, בה נאמר: לבן ביקש לעקור את הכל שנאמר ארמי אובד אבי וירד מצרימה, ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב'.

לפי דרשה זו ארמי הוא לבן שביקש להאביד את אבי. כך גם מפרשים רס"ג, ורש"י על הפסוק הזה. מפרש נוסף שפירש את פשט הפסוק על פי הדרשה הוא אונקלוס שתירגם: לָבָן אֲרָמָאָה בָּעָא לְאוֹבָדָא יָת אַבָּא וּנְחַת לְמִצְרַיִם.

ורבי אברהם אבן עזרא כותב: "מלת אובד מהפעלים שאינם יוצאים, ואילו היה ארמי על לבן, היה הכתוב אומר מאביד או מאבד. ועוד, מה טעם לאמר 'לבן בקש להאביד אבי', וירד מצרימה? ולבן לא סבב לרדת אל מצרים. והקרוב, שארמי הוא יעקב. כאילו אמר הכתוב: כאשר היה אבי בארם, היה אובד".

ראב"ע מפרש, שארמי הוא יעקב שהיה אובד בארם, ובזה הוא מפרש את המשך הפסוק 'וירד מצרימה', ששם ודאי מדובר על יעקב, ואם ארמי הוא לבן, הרי שהפסוק מתחיל בלבן וממשיך ביעקב. אך אם ארמי הוא יעקב, כל הפסוק מדבר על יעקב[2].

פירוש זה של ראב"ע לא מצא חן בעיני הגאון רבי אביעד שר שלום באזילה[3], בספרו אמונת חכמים[4] הוא כותב, כי הרב אבן עזרא 'כיחש במה שאמרו רבותינו בהגדה של פסח, לבן ביקש לעקור את הכל שנאמר: "ארמי אובד אבי", ופירש תיבת 'ארמי' על יעקב אבינו עליו השלום'.

ומוסיף האמונת חכמים: 'והוצרכתי להתוכח עם הבלתי מאמינים אלו על קיום דברי רבותינו ז"ל'. הוא מספר כי בזמנו היו הרבה שלמדו את דברי ראב"ע הללו, ולא האמינו בדברי חז"ל.

אך האבן עזרא אינו המפרש היחידי שפירש את הפסוק על פי פשטו, כך פירשו גם רלב"ג[5], החזקוני, והספורנו[6]. ומלבד זאת גם רשב"ם שפירש כי הכוונה היא על אברהם אבינו, דבריו אינם עולים בקנה אחד אם דרשת ההגדה[7], האם כל אותם פרשנים לא ידעו על דרשה זו או ידעו ולא הסכימו עמה[8].

מקור קדום יותר לפירוש זה הוא ילקוט פתרון תורה[9], שם כתוב: "ארמי אובד, לארם ירד אבי וכבר היה אבי[ד][10] שם, משבא משם וירד מצרימה גולה ומטורף"[11].

בחלק השני של המאמר אביא דוגמאות נוספות לפירושים שונים, ולשיטות השונות.

---

[1] על שיטת רשב"ם בפירוש התורה, והיצמדותו לפשט הפסוק, ראה: ש' יפת, פירוש רבי שמואל בן מאיר (רשב"ם) לספר איוב, ירושלים תשס, עמ' 54; י"מ אורליאן, ספר הג"ן, ירושלים תשסט, מבוא עמ' סט; א' סימון, אזן מלין תבחן, רמת-גן תשעו, עמ' 115; הרב ח' רוזנברג, 'וזאת התורה', בתוך: צריך עיון, 21, ירושלים תשעט, עמ' 104.

[2] על טענות ראב"ע אלו, ראה במפרשי התורה (על פסוק זה): רבי אליהו מזרחי; גור אריה; משכיל לדוד; הכתב והקבלה; רד"צ הופמן.

[3] על רבי אביעד שר שלום באזילה, וספרו אמונת חכמים, ראה: א' ביטון, מן הספרייה היהודית א 4.

[4] פרק טו, ירושלים תשע"ו, עמ' קל.

[5] רלב"ג גם הוא מאלו שה'אמונת חכמים' מטיח בהם ביקורת על דעותיהם ביחס לדברי חז"ל. וראה שם בעמודים כו, קל, ועוד.

[6] מפרש נוסף שפירש כך הוא רש"ר הירש בפרושו לתורה. אך הוא כמובן אינו נמנה בין אלו שהיה על בעל אמונת חכמים לדעת.

[7] על היחס בין החזקוני לרשב"ם, ראה: א' כסלו, 'פירוש החזקוני כעד נוסח לפירוש רשב"ם לתורה', בתוך ש"י לשרה יפת, ירושלים תשס"ח, עמ' 173.

[8] על שיטת ראב"ע המחלק בין הפשט להלכה, ראה: א' סימון, אזן מלין תבחן, רמת-גן תשעו, עמ' 115.

[9] עמ' 279. ראה: ד' הנשקה, מה נשתנה?, 'ליל הפסח בתלמודם של חכמים', ירושלים תשעו, עמ' 436.

[10] ראה: הנשקה, שם.

[11]  ראה שם, עמ' 431.