אברהם ביטון: פשט ודרש ב
דוגמאות נוספות לפולמוס על פרשנות לעומת ההלכה.
ויהי ערב ויהי בוקר.
כידוע על פי ההלכה היום מתחיל מן
הלילה, ולומדים זאת מן הפסוק: "ויהי ערב ויהי בוקר" (בראשית א ה).[1]
אך רשב"ם פירשו בצורה אחרת לגמרי מההלכה, ואלו דבריו:
"ויהי ערב ויהי בקר, אין כתיב כאן
'ויהי לילה ויהי יום' אלא 'ויהי ערב', שהעריב יום ראשון ושיקע האור, 'ויהי בוקר',
בוקרו של לילה, שעלה עמוד השחר. הרי הושלם יום א' מן הו' ימים שאמר הקב"ה בי'
הדברות, ואחר כך התחיל יום שיני, 'ויאמר אלהים יהי רקיע'. ולא בא הכתוב לומר שהערב
והבקר יום אחד הם, כי לא הצרכנו לפרש אלא היאך היו ששה ימים, שהבקיר יום ונגמרה
הלילה, הרי נגמר יום אחד והתחיל יום שיני".
לפי פירוש זה, היום מתחיל מן היום, ולא
מן הלילה. נגד פירוש זה כתב
רבי אברהם אבן עזרא את אגרת השבת, בה הוא כותב בחריפות נגד פירוש זה. האם הוא ראה
את פירוש רשב"ם, או רק שמע על פירוש כזה, העניין לא ברור כל צרכו[2].
במקרה זה ראב"ע נוקט בצד מסויים, הוא אינו מסכים עם הדברים לצרכי פרשנות
בלבד, אלא רואה את ההלכה המקובלת כפירוש בלעדי.
וזו הקדמת רבי אברהם אבן עזרא לאגרת השבת[3]:
ויהי בשנת
ארבעת אלפים ותשע מאות ותשעה עשרה בחצי ליל שבת בי"ד לחודש טבת, ואני אברהם
הספרדי הנקרא בן עזרא הייתי בעיר אחת מערי האי הנקרא קצה הארץ שהיא בגבול השביעי
מגבולות הארץ היושבת,[4]
ואני הייתי ישן ושנתי ערבה לי, ואראה בחלום מלאך והנה עומד לנגדי כמראה גבר ובידו
אגרת חתומה, ויען ויאמר אלי: קח זאת האגרת ששלחה אליך השבת, ואקוד ואשתחוה לה'
ואברך ה' אשר נתנה לנו, אשר כבדני זה הכבוד הגדול, ואתפסנה בשתי ידי וידי נטפו מור,
ואקראנה ותהי בראשיתה בפי כדבש למתוק אך בקראי הטורים האחרונים חם לבי בקרבי וכמעט
תצא נפשי ואשאל את העומד לנגדי, מה פשעי ומה חטאתי, כי מיום אשר ידעתי את השם
הנכבד והנורא אשר בראני, ולמדתי מצות ה', לעולם אהבתי השבת, ובטרם בואה הייתי יוצא
לקראתה בכל לבי, גם בצאתה היית משלחה בשמחה ובשירים, ומי בכל עבדיה כמוני נאמן,
ומדוע שלחה אלי זאת האגרת, וזאת היא:
אני שבת עטרת דת יקרים, רביעית בעשרת
הדברים.
ובין השם ובין בניו אני אות, ברית עולם
לכל דורות ודורים.
וכי כל מעשיו כלה אלהים, וכן כתוב
בראשית הספרים.
ולא ירד ביום שבת אז מן, למען אהיה
מופת להורים.
אני עונג לחיים על אדמה, ומרגוע לעם
שוכני קברים.
אני חדות זכרים גם נקבות, וששים בי
זקנים עם נערים.
ולא יתאבלו בי אבלים, ובי לא יספדו על
מות ישרים.
והשקט ימצאו עבד ואמה, והגרים אשר הם
בשערים.
ינוחון כל בהמות הם ביד איש, כסוסים
כחמורים כשורים.
וכל משכיל ביינו הוא מקדש, וגם מבדיל
חשובים כנזירים.
בכל יום ימצאו שערי תבונה, ביומי נפתחו
מאה שערים.
מכובד מעשות דרך וכן מן, מצוא חפץ ודבר
כל דברים.
שמרתיך בכל ימים למען, שמרתני מאד בימי
נעורים.
בזקנותך שגגה נמצא בך, אשר הובאו אילי
ביתך ספרים.
ושם כתוב לחלל יום שביעי, ואיך תחשה
ולא תדור נדרים.
לחבר אגרת דרך אמונה, ותשלחה אלי כל
העברים.
ויען
ויאמר אלי ציר השבת: הגד הוגד לה את אשר הביאו תלמידך אתמול אל בתיך ספרים פירושי
התורה, ושם כתוב לחלל ליל השבת, ואתה תאזור מתניך לכבוד השבת להלחם מלחמת התורה עם
אויבי השבת, ולא תשא פני איש, ואיקץ ותפעם רוחי עלי, ונפשי נבהלה מאד, ואקום וחמתי
בערה בי ואלבש בגדי וארחץ כפי ואוציא הספרים חוצה אל אור הלבנה, והנה כתוב שם בפירוש:
"ויהי ערב ויהי בוקר", והוא: כי כאשר היה בוקר יום שני אז עלה יום אחד
שלם, כי הלילה הולך אחר היום, וכמעט קט קרעתי בגדי, גם קרעתי זה הפירוש כי אמרתי
טוב לחלל שבת אחת ולא יחללו ישראל שבתות הרבה אם יראו הפירוש הרע הזה, גם נהיה כלנו
ללעג וקלס בעיני העכו"ם, ואתאפק בעבור כבוד השבת, ואדור נדר אם אתן שנת לעיני
אחר צאת יום הקדוש, עד שאכתוב אגרת ארוכה לבאר מתי ראשית יום התורה, להרים מכשול
ולהסיר פח ומוקש, כי כל ישראל הפרושים גם כל הצדוקים יודעים כי לא נכתבה פרשת
בראשית להגיד מעשה השם בכל יום רק בעבור שידעו שומרי התורה איך ישמרו השבת כאשר
שבת השם הנכבד לספור ימי השבוע, והנה אם יהיה סוף יום השישי בוקר יום שביעי יש לנו
לשמור הלילה הבא, והנה זה הפירוש מתמה כל ישראל במזרח ובמערב, גם הקרובים גם
הרחוקים, גם החיים גם המתים, והמאמין בפירוש זה השם ינקום נקמת השבת ממנו, והקורא
אותו בקול גדול תדבק לשונו לחכו, גם הסופר הכותב אותו בפירושי התורה זרועו יבוש
תיבש ועין ימינו כהה תכהה, ולכל בני ישראל יהיה אור, והנה זאת האגרת".
במקום נוסף
כתב ראב"ע נגד פירוש זה, והוא בפירושו לספר שמות, טז כה.
ראב"ע
אינו היחיד שביקר את פירוש רשב"ם לפסוק זה, האברבנאל, בפירושו לפסוק זה כותב
על דברי רשב"ם:
"אמנם יש מהמפרשים אשר נזורו אחור,
והתעקשו לומר כי תחלת היום הוא הבקר, וסופו הוא בסוף הלילה שאחריו, ושזה ענין: "ויהי
ערב ויהי בקר"... ועליהם באמת נאמר: "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים
חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר" (ישעיהו ה כ)".
בעקבות
דברי ראב"ע הושמט פירוש רשב"ם זה ממהדורות רבות של פירוש רשב"ם על
התורה, אמנם בחלק מהמהדורות הדבר נבע מכת"י לקויים שהיה חסר בהם ראשית
הפירוש, אך עד היום יש הוצאות (לדוגמא: מקראות גדולות, הוצאת עוז והדר), שהשמיטו
את הפירוש הזה של רשב"ם.[5]
לא תבשל גדי.
דוגמא נוספת מיוחדת היא פרושם של כמה מבעלי
התוספות על הפסוק: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג יט).
רבי אהרון הכהן, מבעלי התוספות, בספר הג"ן,
כותב: לפי הפשט בישול לשון גידול וגמר כמו: "הבשילו אשכלתיה ענבים" (בראשית מ י),
והכי קאמר: לא תניחהו לגדול ולגמול בחלב אמו, אלא בראשית גידולו תביאנו, דומיא
דתחילת הפסוק שאומר: "ראשית בכורי אדמתך". והאמת כי אסר לבשל בשר בחלב, כי דרך
בלעות הוא ואכזריות לבשל הבשר והחלב שנתגדל בו וחי ממנו יחד[6],
כמו: "לא תקח האם על הבנים" (דברים כב ו), וכן: "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב כח).[7]
בפירוש הפסוק הוא מפרש את המלה 'בישול', במשמעות
'גידול'[8],
ולכן הוא מפרש 'לא תבשל גדי בחלב אמו', לא תניח לגדי לגדול ולגמול בחלב אמו. ואחר
פירש פשט הפסוק, הוא מבהיר כי 'האמת כי אסר לבשל בשר בחלב'.
בספר
פענח רזא[9] כותב: "לא תבשל
גדי בחלב" וגו', סמכו ל"ראשית ביכורי אדמתך", לומר שגם בביכורים אין צריך להניח הפרי
בקרקע עד שמתבשל הרבה, ועד שיתבשל בו חלב רטיבה, אלא תקריב בעוד שהיא לחה, ורמז לזה
פירש דונש, 'גדי' לשון מגדים.
רבינו חיים פלטיאל בפרושו לתורה[10] כותב על פסוק
זה: 'ראשית בכורי אדמתך תביא', כלומר אם תביא ביכורי אדמתך, 'לא תבשל גדי', כלומר לא
יתבשלו ולא ישרפו התבואות כשהן רכות וזה תחילת בישולן לא תתבשל ותשרף גרעיני התבואה
כשהן בתוך הקש שהן רכים באותו זמן כגדי בזכות שתביאו ביכורים מהם, ולפי שהגרעין גדל
בתוך הקש נקרא הקש אמו של תבואה, ונקרא חלב על שם שבתחילת גידולו הוא לח כחלב.
פירוש
אחר 'לא תבשל', זהו גידול וגמר כמו 'הבשילו אשכלותיה ענבים', והכי קאמר: לא תניחוהו
ליגדל ולהיות נגמר בחלב אמו אלא בראשית גידולו חלב תביאינו, וזהו דומיא דתחילת הפסוק
שאמר 'ראשית ביכורי אדמתך תביא', וזה אמת שאסר הכתוב לבשל בשר בחלב, כי דרך בלעות ואכזריות
הוא לבשל יחד הבשר והחלב שנתגדל בו וחי ממנו כמו 'לא תקח האם על הבנים', וכמו 'אותו
ואת בנו וגו', שדרך אכזריות הוא[11].
'לא
תבשל גדי בחלב אמו'. פירש רש"י ג' פעמים כתוב בתורה חד לאכילה וחד לבישול וחד
לאיסור הנאה. צ"ע בספר,[12] ותימ'א אמאי
אצטריך קרא לאכילה תיפוק לי 'מלא תאכל כל תועבה', פירוש כל מה שתיעבתי לך הרי הוא בבל
תאכל, ויש לומר דלא כתיב ביה בפירוש אכילה.
דבר
אחר, 'לא תבשל גדי'. לא תניח להתבשל התבואה כל צורכה כשהיא יונקת מחלב ליחלוחית השיבולת
שלא להקריבה מיד אלא תהא מביאה בעוד בחלבה להקרבה והוא
עומר, ותדע דבסמוך לביכורים פי' גריס פי' מגדים[13].
דבר
אחר 'לא תבשל'. זה שאמר הכתוב 'לא תסיג גבול עולם', אל תקרי עולם אלא עלם, כלומר אלמנה
מינקת לא תנשא עד ב' שנים, כלומר 'לא תבשל גדי', כלומר, לא תפרוש הנער מחלב אמו עד
סוף ב' שנים, שכן תבשל בגימטריא ב' פעמים שס"ה וב', זהו יום שנולד בו ויום שנפרש
בו מחלב אמו[14].
שוב לפנינו דוגמא של פרשנות פשט נגד ההלכה, שאינה
מכחישה את מציאות ההלכה, אלא מצד אחד פירוש המקרא על פי פשוטו, ומצד אחר ביאור
ההלכה על פי דרשות חז"ל.
ממחרת השבת.
במקום אחד יש הסכמה כללית בין כל הפרשנים, והוא
הפסוק: "וספרתם לכם ממחרת השבת" (ויקרא כג טו), רס"ג והאבן עזרא (בפסוק יא),
מאריכים לבאר שפשטות הפסוק היא מחרת יום טוב, רשב"ם שם כתב בקצרה: "ממחרת יום ראשון של פסח". והמלבי"ם מאריך להסביר שפירוש המלים 'ממחרת
השבת', הוא ממחרת יום טוב[15].
אמנם רבי יהודה הלוי, כתב בזה דברים מעניינים
וז"ל בכוזרי (מאמר ג אות מא): "ואמור שלא לחלוק עם הקראים במה שהם טוענים עלינו מן המובן ממלת:
'ממחרת השבת', שהוא מיום ראשון ואחר כן נאמר שאחד מן הכהנים או השופטים או המלכים
הרצויים עם דעת הסנהדרין וכל החכמים ראה כי הכוונה מן המספר ההוא לשום חמישים יום
בין ביכורי קציר שעורים ובכורי קציר חיטים, ושמעת שבעה שבועות שהם שבע שבתות
תמימות, ונתן לנו דמיון בתחילת יום מהשבוע לומר אם יהיה החל חרמש בקמה מיום ראשון
תגיעו במספר עד יום ראשון להקיש ממנו שאם תהיה ההתחלה מיום שני נגיע עד יום שני,
והחל חרמש מונח אלינו בכל עת שנראה שהוא ראוי נתחיל בו ונספור בו, וקבעו אותו
שיהיה יום שני של פסח, ולא יהיה בזה סתירה לתורה, והתחייבנו לקבלו לתורה, מפני
שהוא מן המקום אשר יבחר ה' עם התנאים הנזכרים, ושמא היה זה בנבואה מאת הבורא,
ויכול להיות, ונהיה נקיים מבלבול המבולבלים".
הרבה עמדו על כוונת ריה"ל כאן, האם כוונתו
לומר כי היו תקופות בעם ישראל, בהם היו מונים משבת הסמוכה ולא ממוצאי יום טוב, או
שכוונתו לומר שאפילו אם נאמר כך, אין זה היזק להלכה של ימינו, היות ואנו מחוייבים
לשמוע לסנהדרין, בכל מה שהם מכריעים ומפרשים[17].
על כל פנים, ברור שריה"ל מבאר את פשט הפסוק:
'ממחרת השבת', כפשוטו, יום ראשון, אלא שהוא מבאר שכוונת התורה כאן היא לומר, אם
יחול פסח בשבת, יספרו ממוצאי שבת עד מוצאי שבת, ואף הוא כותב שהיו תקופות שלא
ביארו כך את כוונת התורה, ונהגו הלכה למעשה כפשט הפסוק, ורק לאחר מכן עמדו
חז"ל ודרשו 'ממחרת השבת, ממחרת יום טוב', אך ברור שפשט הפסוק לא משתנה
בסנהדרין, ההלכה למעשה היא זאת שמשתנת בסנהדרין.
[1]
ראה: חולין פג ע"א.
[2]
בנושא, האם תגובת ראב"ע היא לרשב"ם, ראה: ר' מרדלר,
'תגובתו של ר' אברהם אבן עזרא לפירושו הדקדוקי של ר' שמואל בן מאיר', בתוך
ש"י לשרה יפת, ירושלים תשס"ח, עמ' 195; א' סימון, אזן מלין תבחן, רמת-גן
תשעו, עמ' 68.
[3]
האגרת נדפסה בסוף ספר מבחר המאמרים לרבי נתן בן שמואל הרופא, ליוורנו
תקצ, דף נח ע"א והלאה
[4]
כוונתו לאנגליה.
[5]
עוד על נושא זה, ראה: הרב י' אסף, ''ויהי ערב ויהי בוקר' – עיון בפירוש
רשב"ם', חצי גבורים, ח, תשעה, עמ' תקלא-תקמו.
[6]
טעם זה שאיסור בישול בשר בחלב הוא משום אכזריות כתבו ג"כ:
ראב"ע; רבי חיים פלטיאל; חזקוני.
[7]
ספר הג"ן, מהדורת י"מ אורליאן, ירושלים תשסט, עמ' רמח.
עוד בנושא זה ראה: י"מ אורליאן, ספר הג"ן, מבוא, עמ' ס, סט.
[8]
בנושא זה ראה: ספר הכתב והקבלה בפסוק זה, מהדורת הרב מ' צוריאל,
ירושלים תשעה, עמ' תקיט.
[9]
לרבי יצחק הלוי, ובו הוא מלקט מדברי בעלי התוספות. ועל היחס בינו לבין
ספר הג"ן, ראה: שם הגדולים מערכת ספרים מע' ג, אות מ.
[10]
פרושי התורה לר' חיים פלטיאל, תלמיד חבר של מהר"ם מרוטנבורג,
מהדורת הרב י"ש לנגה, ירושלים תשמה, עמ' 300.
[11]
פירוש זה מקביל לפירוש רבי אהרון הכהן בספר הג"ן, וספר פירושי
התורה לרבי חיים פלטיאל, מבוסס בהרבה על פירוש בעלי התוספות, וראה ספר הג"ן
מבוא.
[12]
הרב י"ש לנגה, כתב שאולי צריך להגיה, 'וצ"ע בספרי', ששם
יש דרשה אחרת על כפל הפסוק הזה.
[13]
הלשון מסורסת, והרב י"ש לנגה העיר ע"ז.
[14]
פירוש זה כתב ג"כ בספר פענח רזא. ועל היחס בין ספר פענח רזא
לפירוש רבי חיים פלטיאל עה"ת, ראה: הרב י"ש לנגה במבוא, עמ' יא.
[15]
ראה עוד בפירושי רד"צ הופמן, ושד"ל, לפסוק זה.
[16]
מאמר ג אות מא.
[17]
ראה: רבי יהודה מוסקאטו, קול יהודה (ביאור על ספר הכוזרי), ווילנא
תרסה, דף נ ע"א; רבי ישראל הלוי, אוצר נחמד (ביאור על ספר הכוזרי), ווילנא
תרסה, דף נ ע"א; ד, הנשקה, 'ממחרת השבת - מבט חדש,' מגדים, יד, סיון תשנא,
עמ' 9-26; הנ"ל, 'שני כתובים המכחישים זה את זה', מגדים, טז, אדר ב' תשנב,
עמ' 116-118.
תגובות
הוסף רשומת תגובה