אברהם ביטון: מסגרת השיח התורני א

הרהורים על מסגרת השיח התורני.

במיון הגישות השונות של חכמי ישראל ניתן לחלק אותם לשתי קבוצות: הנסמכים, והיוצרים. 

יש רבנים שאינם יוצרים מתודות הלכתיות חדשות אלא נסמכים על הקיימות, ומהם יוצרים ופוסקים הלכות חדשות, אך המתודה והדרך היא ישנה וקיימת עוד הרבה לפניהם. ולעומתם יש את היוצרים המחדשים גישות שונות, ומנסחים מתודות הלכתיות ומטא הלכתיות, הם מייצרים מסגרת לשיח שונה ממה שהיה לפניהם, ואינם נמצאים במסגרות שקדמו להם, ופוסקים ומחדשים ללא תקדימים וללא מקורות.

כך שכאשר ישנה סוגיא הלכתית ניתן לראות מי נסמך על הפוסקים שקדמו לו, ומי מחדש סברות ורעיונות לכאן ולכאן. אצל מי הדיון נגמר בפסק הלכה קדום, ומי שאפילו לא יביא את הפסק אלא יבנה את כל הדיון בצורה עצמאית.

אך בעוד שהקבוצה הראשונה גדולה, ומכילה כמעט את כל חכמי ישראל בדורות אלו ובדורות שעברו. הקבוצה השנייה קטנה ומצומקת, ונמצאים בה חכמים בודדים בדורינו, ועוד כמה עשרות מהדורות שעברו.

כאשר מדברים על חכמים מהסוג השני יש לשים לב לעניין חשוב, תלמידו של הרב בדרך כלל אינו עצמאי, אלא הוא נספח לרב. וכך אם הרב חושב מחוץ לקופסה, תלמידו על פי רוב לא יחשוב מחוץ לקופסה, אלא הוא יחשוב בקופסה של הרב. למעשה הוא יהיה שונה מהרוב, אך הוא אינו חושב באופן עצמאי, אלא בתוך הקופסה, וכל השאלה היא באיזה קופסה הוא נמצא.

החזון איש חשב מחוץ לקופסה, ופעמים רבות חידש ויסד רעיונות הלכתיים מעצמו, אך רוב תלמידיו וביניהם: הגר"ח קנייבסקי, הגר"נ קרליץ, ועוד, אינם חושבים מחוץ לקופסה, אלא הם במסגרת השיח של החזון איש, ולא יוצרים מסגרת חלופית. לעומתם הרב גדליה נדל יצר שיח שונה, הוא תלמיד של החזון איש שחשב מחוץ לקופסה, ולא בתוך הקופסה של החזון איש. הוא לא קיבל את פסקי ההלכה של החזון איש, אלא קיבל בעיקר את הרעיון שעומד מאחריהם, ואת הגישה לייצר מתודה הלכתית ללא תקדים.

כולם נחשבים תלמידיו אך צריך להבחין איזה תלמיד קיבל את פסקי ההלכה והמחשבה, ומי יצר בעקבות רבו מתודה חדשה.

כך גם הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן זצ"ל עמד ויצר שיטה מסויימת, רוב תלמידיו חושבים בקופסה שלו, ומדברים במסגרת שלו. כך גם הרב משה שפירא זצ"ל יצר מתודה שלמה במחשבה, ורוב תלמידיו אינם יוצרים אלא חושבים ומדברים במתודה שלו. אין צורך להאריך בדוגמאות כדי להראות שרוב התלמידים של היוצרים לא מצליחים - ולפעמים אפילו לא מנסים - ליצור מסגרת שיח חדשה.

בצורה כזו יש לבדוק ולמיין תלמידים רבים בהיסטוריה היהודית, אלו מהם קבלו מרבותם את ההלכה וההנהגה המעשית, ומי לעומתם קבלו את רעיון היצירה, וייסדו מסגרת שיח שונה ממה שקדם להם.