אברהם ביטון: הלכה ומטא הלכה
הכרעה על פי הרוב כשכולם טועים
במסכת סופרים (ו ד): "אמר רבי שמעון בן לקיש שלשה ספרים [ספרי תורה] נמצאו בעזרה: ספר מעונה; ספר זאטוטי; ספר היא. באחד מצאו כתוב 'מעון' ובשנים כתוב: 'מעונה אלהי קדם' וקיימו שנים ובטלו אחד, באחד מצאו כתוב: 'וישלח אל זאטוטי בני ישראל', ובשנים מצאו כתוב: 'וישלח את נערי בני ישראל' [שינוי נוסף בספר הזה הוא 'אל' במקום 'את'], וקיימו שנים ובטלו אחד, באחד כתוב: 'אחד עשר הוא', ובשנים מצאו כתוב: 'אחד עשר היא' וקיימו שנים ובטלו אחד".
הרי שלהלכה אף אחד מהספרים אינו כשר, ואם כן יצא דבר מעניין: שהכרעת נוסח התורה היא על פי הספרים הללו, אף על פי שכולם פסולים.
מצאתי הקבלה מעניינת לזה:
ג'יימס סורוביצקי בספרו חוכמת
ההמונים [הוצאת עברית, ירושלים תשסו], מביא ניסוי שערך הפיזיקאי התיאורטי נורמן
ג'ונסון, הוא בנה מבוך ממוחשב שאפשר לצלוח אותו במסלולים רבים, חלקם קצרים
וחלקם ארוכים, ושלח קבוצה של שחקנים לתוך המבוך בזה אחר זה. בפעם הראשונה השחקנים
שוטטו ובכל פעם שהגיעו לנקודת פנייה – שג'ונסון כינה צומת – השחקנים בחרו בצורה
אקראית אם לפנות ימינה או שמאלה, חלקם מצאו במקרה את היציאה בדרך הקצרה, ואילו אחרים
עברו דרך ארוכה יותר, בפעם השנייה ג'ונסון שוב שלח את השחקנים למבוך ואיפשר להם
להשתמש במידע שלמדו במסע הראשון שלהם, כצפוי הפעם השנייה היתה קצרה יותר השחקן
הממוצע הגיע ליציאה בפעם הראשונה ב-34.3 צעדים ובפעם השנייה ב-12.8 צעדים.
אבל הדבר החשוב בניסוי היה זה, ג'ונסון נטל את התוצאות של כל המסעות
במבוך, והשתמש בהם כדי לחשב את מה שהוא כינה "הפיתרון הקולקטיבי" של
הקבוצה. הוא ניתח מה רוב אנשי הקבוצה עשו בכל צומת במבוך, ושירטט נתיב דרך המבוך
שמתבסס על החלטות הרוב (אם יותר אנשים פנו ימינה מאשר שמאלה בצומת מסוים, זה
הכיוון שהוא הניח שהקבוצה הלכה בו. במקרה של שוויון הוא בחר באופן שרירותי).
המסלול של הקבוצה במבוך היה באורך תשעה צעדים בלבד, המסלול שהוא לא רק קצר מהמסלול
של השחקן הממוצע הבודד (כזכור 12.8 צעדים) אלא קצר אפילו מהמסלול של השחקן המוצלח
ביותר. זו היתה התשובה הטובה ביותר האפשרית, לא היתה שום דרך לצאת מהמבוך בפחות
מתשעה צעדים.
דוגמא זאת היא אחת מתוך כמה וכמה שמביא שם סורוביצקי שכאשר בוחרים במה
שעשו הרוב בכל פרט ופרט התוצאה הכוללת יוצאת מדוייקת למרות שאף אחד מן הפרטים לא
בחר בתוצאה הזאת.
במקרה שלנו גם כן ניתן להניח שהנוסח המדוייק והנכון הוא הנוסח שכתוב
בשתי מקומות.
יש להעיר שכל זה הוא רק אם נניח שכל הספרים אינם תלויים זה בזה, ואף
אחד לא העתיק מהשני, או שאין שני ספרים מ'משפחה אחת', אך אם שני ספרים באים ממקור
אחד הם נחשבים לעד נוסח אחד. וכמו כן גם בחכמת ההמונים יש לבדוק שכל אחד החליט על
דעת עצמו, ולא בהשפעת האחר.
ממש מעניין! רק שיש להבדיל בין בחירה אקראית לבחירה מושכלת דהיינו בספרי תורה יש נוסח נכון מבחינה סובייקטיבית עד כמה שידו של הסופר מגעת מה שאין כן במבוך שאין שם בחירה נכונה (סובייקטיבית) אלא אקראית בעלמא אבל ע"י קיבוץ של נתונים אפשר להגיע לתוצאה טובה. קצת מזכיר את החילוק של החיד"א בין כל קבוע לכל דפריש.
השבמחקאין זה מדוייק לומר שבמבוך אין בחירה נכונה, שכן המטרה היא לצאת במספר הכי נמוך של פעולות, ואם נבדוק את כל הפעולות שיכולות להיות, הפעולה הכי קצרה היא הבחירה הכי נכונה, וכל פעולה אחרת פחות נכונה, וכך הלאה.
השבמחקכן אבל עדיין צ"ע שבמבוך אנו עובדים ע"פ ניסוי וטעייה ולכן קיבוץ של הנתונים הוא דבר אידאלי (לפי זה כמה שיש יותר משתתפים כך יש יותר סיכוי להגיע לתוצאה נמוכה וקצרה) משא"כ בספרי תורה שמה יש רק נוסח אחד טוב ולכן איסוף מידע לא יעזור לנו כי אנו לא עובדים ע"פ ניסוי וטעייה אלא ע"פ כלים הלכתיים של מסורת או של רוב.
מחק