הרמקול לשיטת בריסק א

המיקרופון א

"היסטוריה בבריסק", כך נפתחה לה כתבה של יעקב מלמד באתר jdn,  וזה לשון הכתבה: "בהיכלי ישיבות 'בריסק' שבירושלים החלו לחזור לשגרה ופתחו את ה'זמן', ראש הישיבה הגרא''י סולוביצי'ק החל למסור שיעורים ברמקול בהיכל בית המדרש."

במאמר זה רצוני לגשת לסיקור ביוגרפי לבית בריסק בעניין הרמקול בהלכה ובהנהגה (אם יש שמרימים גבה בניסוח 'הנהגה' בהמשך המאמר יתבארו הדברים). 

נתחיל עם סיפור קצר, (סיפור זה מובא בספר- 'הדור והתקופה' של ר"א שלזינגר) הגרי"ז סולובייצ'יק עמד פעם במפרסת ביתו במוצ"ש של אחד משבועות ספירת העומר קודם שהגיע ה"אכטיל" (היינו שמינית היום והוא צ"ב דקות אחר השקיעה. כידוע נהגו בבריסק להקפיד שלא להתפלל מעריב קודם זמן זה) ומאחד הבתים שלידו נשמע קול אשה מזמרת ברדיו או טייפ. מי שעמד לצידו העיר לו שאולי אסור לשמוע מפני שלא יצאה עוד שבת, והשיב לו הגרי"ז שהמשמיע אינו מחוייב לאכטיל. שוב העיר המלווה- שהרי"ז קול באשה ערווה? ואמר לו הגרי"ז שזה לא קול אשה אלא קול מלאכותי. הוסיף והעיר הלה שבימי אבילות הספירה קאימנא ועל השלישית לא השיבו אלא שב לביתו.

מחלוקת ידועה התפתחה בין פוסקי ההלכה עם המצאת הרמקול בכמה  אספקטים, (א) שימושו בשבת. (ב) להוציא ידי חובה בברכות ובשופר ובמגילה. (ג) קול באשה ערווה.

המחקר הממצה לדעתי בעניין זה, היה של הגרש"ז אוירבך בספרו 'מאורי אש' שכידוע הוציאו בהיותו בן 24 בלבד! עיון מאיר בספר זה מגלה לנו את בקיאותו של הגרש"ז במכמני הטכנולוגיה, שהייתה אז עוד זרה לרבים מחכמי הדור.

מבנה ההלכה (הגישות שהתקבלו אז בעניין- להוציא ידי חובה, וקול באשה ערווה)

הגישות השונות במיקרופון רחבות הם מני ים, (עיין במאמרו של הרב ישראל רוזן- 'מיקרופון ורמקול בשבת'- מכון צומת) במאמר זה אבחר שתי גישות מובילות בספרות השו"ת- עיין 'מועדים וזמנים' לר' משה שטרנבוך חלק ו' סימן קו', ועיין עוד 'שבות יצחק' לר' יצחק דרזי שם מוכח ששתי גישות אלו מייצגות את רוב פוסקי הדור של אז- 

גישה 1. אין קולו של המדבר דרך הרמקול שייכת אליו אלא זהו תרגום של קולו שנעשה ע"י תנודות חשמל. 

גישה 2. אע"פ שקולו של המברך מופסק ובמקמו מגיע קול מן ה'מברנה' ע"י תנודות חשמל מ"מ כיון שקול זה מושמע ע"י המדבר וגם הקול נשמע מיד כדרך המדברים אפשר שגם זה חשוב כשומע מפי המברך (דעתו של החזו"א עיין ספר מאורי אש לגרש"ז אוירבך).

גישתו של הגרי"ז סולובייצ'יק  

נחזור כעת לסיפור שהובא לעיל, כשנשאל הגרי"ז על שאלת המיקרופון, האם היה זה ר' שלמה זלמן אירבך שעצב דעתו בעניין המיקרופון (לכאורה גרש"ז היה הראשון שנחת לסברה זו עיין 'מאורי אש' סוף ענף רביעי סימן א' סעיף א') כשענה- "לא קול אשה אלא קול מלאכותי"?.  

לדעתי לא, ואוכיח דבר זה בעז"ה. 

הרב שמואל יצחק יפה

הרב שמואל נולד בקובנה ולמד בישיבת סלובודקה והתפרסם בעולם הישיבות כעילוי. ר' חיים סולובייצ'יק שראה את ר' שמואל מאוד התרשם ממנו,מיד אלך  לאביו ר' יוסף דוב הלוי סלובייצ'יק וסיפר לו על העילוי מ'קובנה'. ר' יוסף דוב מיד חטף את ר' שמואל לחתן, לבתו- פעשא רבקה (שהייתה בתו מאשתו השלישית). אותו ר' שמואל יצחק יפה היה ראב"ד תל אביב.

בשו"ת מנחת יצחק (חלק ג' סימן לח') ביאר באריכות, את האיסור להשתמש במיקרופון בשבת, ושם הוא מביא משמו של ר' שמואל יצחק יפה לאסור שימוש ברמקול, משום שכל מילה שמדבר ברמקול עושה אב מלאכה. וביאר את הדברים כך: שהרי בכל דיבור ודיבור שמדבר ברמקול הוא מוסיף זרם שלא היה קיים דהיינו התנודות מקולו של המדבר נקלטות במברנה ע"י הזרם שמייצר בקולו, אם כן אנו עדים לכך ששיטתו של הרש"ז כבר הייתה מיושמת עוד בבריסק מה שיכול להצביע על כך שהגרי"ז שאמר "לא קול אשה אלא קול מלאכותי" ידע דבר זה עוד מבית אביו קודם שראה את דברי הגרש"ז בעניין.

את הרעיון ההנהגתי אכתוב בעז"ה בחלק ב' של המאמר.