עיון בדין החשמל ביו"ט בקיצור (דיון בעקבות משבר הקורונה)

הקדמה חלק א'

פולמוס הזום ביו"ט הביא עמו הרבה לבטים שהיו זה מכבר עוד לפני קום המדינה, מהו חשמל, והאם מותר להשתמש בו ביו"ט, בנושא זה היו ב' אסכולות, אסכולה א'- רבני מרוקו שנטו יותר להתיר הדלקת אור (וקצת מרבני אשכנז כגון הרב צבי פסח פראנק, הרב יחיאל מיכל אפשטיין, והרב וולדנברג.), אסכולה ב'- הרבנים האשכנזים (וכן דעתם של רבנים מעדות המזרח שלא נימנו על הגזע המרוקאי כגון הרב עובדיה יוסף), שאסרו דבר זה. 

ידועה דעתם של רבני ארצות המגרב להתיר שימוש בחשמל ביו"ט, נמנה אחד אחד מהם ולאחר מכן נפנה לדיון מעמיק בעניין.

א. הרב בן ציון חי עוזיאל.(עיין במכתב שלו בספר מאורי אש לגרש"ז).

ב. הרב יוסף משאש.

ג. הרב רפאל אהרון בן שמעון.

ד. הרב משה מלכה.

ה. הרב דוד שלוש.  

ו. הרב מסעוד הכהן.

ז. הרב יצחק חזן.

הנה מכל קבוצת הרבנים שמנינו כאן יוצא שההיתר היה  רווח אצל רבני מרוקו, מה שלכאורה נותן קצה חוט לדמותם של פוסקי הלכה מרוקאים שאם ירצה השם נרחיב בהם בהמשך. 

שו"ת חמדה גנוזה

טענה נפוצה רווחה בעקבות פסיקתם השיטתית של רבני מרוקו בעניין היתר שימוש חשמל ביו"ט היתה: "אין הם מבינים בחשמל כלל", ולכן כדי להפריך טענה זו הביא את שיטתו של הרב דוד שלוש בעניין החשמל ושם הוא מראה בקיאות נפלאה.

החיבור של הרב שלוש כולל ניתוח פיזיקלי נרחב על אופן יצירת החשמל וכן פעולות הנגדים ההופכים זרם לחום, וניתוח למדני אנליטי למדי.

אחת מהמסקנות שלו היא שניצוצות סתם הן אש מהתורה, (נגד החזון איש שכתב אם אין החוט שבה נעשה גחלת אף שניצוצי אור יוצאים משם בתמידות אין זה מבעיר...) אבל ביו"ט סבר כהרמב"ם שהוצאת אש אסורה מדרבנן משום איסור טרחה, שאפשר לעשותה מערב יו"ט, וכל זה בדעתו של החזו"א בעניין ניצוצות של חשמל,  אבל לשיטת הרב שלוש אין בניצוצות חשמל משום אש כלל מכמה טעמים (עיין שם). ולאחר כל מיצוי הדין של העניין כותב הוא ז"ל "אין בהדלקת חשמל כל טרחה שהיא, ולא שייך לומר שע"י הנעת הכפתור יימנע משמחת יו"ט.".

הנה אם כ"כ הרבה רבנים התירו חשמל ביו"ט, (כפי שאמרנו אפי' חלק מרבני אשכנז התירו)א"כ למה פסקים אלו לא נכנסו למיינד סטרים ההלכתי במאה 21, מה היה כור ההיתוך לאנטגוניזם בעניין?  

לדעתי גרמו לזה כמה וכמה דברים, אך כאן אציג לעניות דעתי את הבסיס לזה.

רבני המגרב אל מול ההגמוניה הבגדדית-מצרית

הרב עובדיה יוסף נתן קולו ברמה בעניין נוסח הפסיקה בארץ ישראל, 'אין לנו אלא הוראות מרן ר' יוסף קארו' והציבור החרדי הספרדי הלך עם קריאה חזקה זו (עיין בעין יצחק חלק ג' עמוד קכ) עד שחכמי המגרב נדחקו לקרן זווית, מה שמעניין שעם תקופת הקורונה, אולי גם בגלל הסתלקותו של מרן הרב עובדיה יוסף פתאום כולם מעלים מהארכיונים את פסקם של רבני מרוקו כדי להתיר לקיים זום (בשעת הדחק) ביו"ט עם מבודדי הבית.

איגוד חכמי המערב בארץ ישראל

פסק הדין בעניין הזום עורר פולמוס מחודש בעניין שימוש החשמל ביו"ט הדבר החל עם פסק הלכה שיצא מאיגוד חכמי המערב בא"י. פסק ההלכה שיצא מתחת ידם מחולק לג' בעיות שהרבנים צרכים להתמודד עמהם, א. הפעלת המכשיר ביו"ט. ב. עובדין דחול. ג. חשש שיבואו להשתמש בהיתר זה גם בימים טובים שלא לצורך זה.
הנה הטיפול שנעשה ע"י האגודה  כדי לפתור את ג' הבעיות  ונמנה אחד אחד:
א. בעיית הפעלת המכשיר ביו"ט- כפי שהסברנו לעיל בפסיקתו של הרב שלוש אין שום איסור להדליק חשמל ביו"ט משום שאין היום בימינו שום טרחה (ולכן לא שייך לאסור משום חששו של הרמב"ם).
ב. עובדין דחול- מכיוון שהמושג עובדין דחול אינו מייצג הגדרה פורמלית מוגדרת  היא קשה יותר ליישום בשטח הפרקטי של ההלכה, ניתן דוגמא משו”ת אגרות משה (או”ח ד, סי’ ס) שם הוא דן לאסור שעון שבת, ר' משה פיינשטיין מחפש לאסור שימוש בשעון שבת בשטח הפורמלי של ההלכה:

הנה לעניות דעתי פשוט שאסור להתיר זה דהרי על ידי מורה שעות כזה יכולים לעשות כל המלאכות בשבת ובכל בתי החרושת ואין לך זלזול גדול לשבת מזה, וברור שאם היה זה בזמן התנאים והאמוראים היו אוסרין זה, כמו שאסרו אמירה לעכו”ם מטעם זה...

 כאן בשיקול זה אנו רואים את המוטיבציה של הפוסק להגיע לאיסור של דבר מחודש משום פגיעה אנושה בצביון השבת אלא שהוא מסתייג מסוג פסיקה שכזה ומנסה לתת מענה הלכתי טהור:

אבל אף אם נימא שאין לאסור אלא מה שתיקנו חכמים ואין למילף מזה לאסור גם מה שבסברא הוא חמור כיון שעכ”פ לא אסרו אף שהיה זה מחמת שלא היה ענין זה בימי חז”ל אין לזה איסור ממש מ”מ אין להתיר זה כיון שהוא דבר הראוי ליאסר.

דהיינו הפוסק כאן מתאמץ לחפש מכניזם הלכתי ומעיון הסוגיה שם נכחתי להבין שאין לפוסק לשאוף לאסור בדרכים ערטילאיות אלא לשאוף להלכה האפריורית ולכן השיטה הזו של איסור שנובע מסל אחד שמהנגד בתוכו מושגים שהמענה להם לא ברור כגון זילותא דשבתא, עונג שבת, כבוד שבת, עובדין דחול וכו' קצת קשה להתמודד מולה ולכן החיפוש במקרה שלנו אחר פתרון קצת נראה מגוחך:

 אחת הטענות היא שהפסיקה הזו מתעלמת מהמשקל הראוי למושג "עובדין דחול" בהקשר של מסכים.

זוהי טענה שמגיעה מבורות, כי הסוגיה הזו בהחלט נלקחה בחשבון. בגינה היתר השימוש בזום הוא רק בשעת הדחק של הקורונה, כדי לפתור את מצוקת הבדידות והדיכאון של הורים מבוגרים הנאלצים לעבור סדר לבד. במובן הזה הרתחת מים או הדלקת גז באמצעות גפרור קלה יותר משימוש בטכנולוגיה דיגיטלית ולא דורשת כלל 'שעת דחק', שכן אין בה 'טרחה' מחד, ואין בה הפרה של צביון החג מאידך. בהרבה מעדות הספרדים נוהגים לעשות 'על האש' ביום טוב ודווקא השימוש בגפרורים או בהדלקה של גריל גז חוסך טרחה בהכנה

(מקור ראשון הר' משה אלחרר רבה של הישוב שלומי)

הנה בתשובה הזו יש כשל בעייתי, הטענה הייתה, איך יענו אותם רבנים שהתירו את הזום (אחד מהם הוא ר' משה אלחרר) לשאלה שאין בה שטח הלכתי טהור "עובדין דחול" (דהיינו הגדרת החלתו בשטח ההלכה מאוד לא ברור)  לתשובתו של הרב אלחרר יש ב' אספקטיים  שלדעתי הם אחד א. אין טרחה כלל. ב. אין בה הפרה של צביון השבת החג מאידך. 

לכאורה השימוש באספקטים אלו לא רק שהם בעייתם מצד עצמם (לאומר על זום שאינו פגוע בצביון החג אפשר לדון בטענה זו הרבה) אלא אדם הבקי קצת בספרות השו"ת יודע ששתי אספקטים אלו לא יעזרו לנו להינצל משטחו של "עובדין דחול" אתן דוגמה מספרות השו"ת מתוך ספרו של הרב אליעזר דוד גרינוולד (1928-1867) "קרן דוד" (סימן צו) שם הוא דן לעניין סחיבת עגלה בשבת האם יש צד לאסור משום עובדין דחול (התשובה מובאת גם בשו"ת יחווה דעת לגר"ע יוסף):

אמנם מה שרצה מעכ"ת לאסרו משום עובדא דחול יש לעיין ביה. והנה בהשקפה ראשונה לא הבנתי מה עובדא דחול שייך בזה, ואטו נוכל לומר על הכל עובדא דחול... ולפום ריהטא אמרתי דכל שהוא טורח גדול אף שאין בו מלאכה אסור... אלא עדיין לא נתיישב דמצינו בכמה מקומות שאסור ואפילו אינו טורח... משום הכי אסרו והיינו נמי טעמא שאסרו דבר שהוא עובדא דחול שלא לזלזל בקדושת שבת ויו"ט. אלא דעדיין צריכים אנו... שוב מצאתי בתשובת הרמב"ם... שהביא בארוכה שכתב דהא דאסור משום עובדא דחול אינו אלא במקום שיש לחוש לאיסור תורה... וצ"ל דוודאי מודה הרמב"ם היכא דהוא טירחא יתירה דאסור משום עובדא דחול אך דליא למחיש למלאכה דאורייתא.

דהיינו שהתנאי לדבריו הם ב', א. טרחה וזלזול בכבוד השבת ב. לשיטת הרמב"ם מקום שיש לחוש לאיסור תורה.

א"כ טענתו של הרב אלחרר לפי זה לוקה בחסר לא רק מצד עצמם אלא גם מבחינת ההגדרה שלהם ולכן הטיפול בעניין עובדין דחול בסוגיה זו לוקה בחסר.(לא אשתמש בחלק זה במושג "מדרון חלקלק" שהרי מושג זה אינו מקובל בחוצות רבני המגרב [מושג חדשני מעולם ההלכה האשכנזי])

בעיה ג. חשש שיבואו להשתמש בהיתר זה גם בימים טובים אחרים- פה פשוט שאין לחשוש שהרי מדובר במצב חירום ולכן אף אחד לא יעשה הקשים לימים טובים רגילים.

(בחלק הבא נדון בשיטות האוסרות והקו שהנחה את הרבנים המחמירים.)