עולם הבא (3)

מאמר ג: סדר העולמות

אחד מהדברים שהזכיר ר"י בר יקר בסוף דבריו שהבאנו לעיל מאמר א, הוא יום הדין שלאחר תחיית המתים, ועיקרו נמצא בתוספתא סנהדרין (פי"ג), והובא בגמ' ראש השנה (טז:) בזה"ל: בית שמאי אומרים, שלש כתות הן ליום הדין, אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינונים, צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי עולם רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהנם, שנאמר, "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם", בינוניים יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולין, שנאמר, "והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו", ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. ע"כ. ומדברי הכתוב הנ"ל (דניאל יב ב) "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם", משמע שלעתיד לבוא תהיה תחיית המתים גם לרשעים כדי שמלבד יסורי הגהנם הם יקבלו את עונשם בעולם הזה. אכן הראב"ע לפסוק הנ"ל הביא בשם גאון שם שפירש "ואלה לחרפות לדראון עולם" היינו הרשעים שלא יקיצו הם יהיו לחרפה בכך שלא יחיו, אמנם מדברי רש"י שם נראה שתחיית המתים היא לכולם וכמשמעות התוספתא, שיום תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול לכולם, וכן מבואר בדברי התוס' במס' ראש השנה שם (ד"ה ליום הדין), ויעויין במלבי"ם דניאל שם. ועי' אברבנאל בהקדמה לספר ישעיהו שהביא מחלוקת זו, אם גם הרשעים יקומו לתחיה, והביא סימוכין מדברי חז"ל לשני הדעות, שאף התנאים והאמוראים נחלקו בדבר.

וסדר העולמות מתבאר מדברי המאירי (סנהדרין קז:) וז"ל: המשנה השלישית, "דור המבול אין להם חלק לעוה"ב" רוצה לומר להשארת נפשם ואין עומדין בדין לתחיית המתים, וכבר ידעת שהעולם הבא הוא אחר המוות להשארת הנפש או להיכרתה, ותחיית המתים הוא הזמן האחרון, כמו שייחסוהו אנשי כנסת הגדולה ביוצר של שבת וסדרו זמנים אלו, העוה"ב, וימות המשיח, ותחיית המתים. ודעתם במשנה זו שתחיית המתים אף לרשעים כדי לידון גופם עם נפשם על דרך משל חגר וסומא, ואמר על אלו שנפשם נדונים לעולם ואין הם בתחייה לעמוד בדין. עכ"ל. וכן כתב רבי שמואל ירונדי בספר אהל מועד (שער ראשית חכמה הארוך דרך י) בקצרה, וז"ל: וכך הוא סדור זמני הגמול, תחלה עולם הנפשות והוא בין שעת מיתה לתחיית המתים, ואחריו זמן תחיית המתים, ועומדין במומן ומתרפאין, והמתים שחיים לימות המשיח אינן חוזרין לעפרן, ועולם הבא שאחרי ימות המשיח הוא עמידת הנפשות והגויות לדין כאחד, ואין מיתה לצדיקים אחר חיי העולם הבא. עכ"ל. והיינו שהעולם הראשון שהאדם נמצא בו לאחר מיתה הוא עולם הנשמות, ולאחר מכן, כשיבואו ימות המשיח יחיו המתים, והוא העולם הבא שיעמדו בו לדין. והעולה מהמאירי ואהל מועד הנ"ל, שתחיית המתים היא בין לצדיקים ובין לרשעים וכדי לדון כל אחד אם ראוי לחיי נצח כפי מדרגתו, והמאמר הבא נאריך בזה עוד מדברי הרמח"ל בע"ה.

אכן מצינו שתחיית המתים לרשעים אינה רק כדי לדון אותם אם יזכו לחיי עולם, אלא גם כל הרשעים שמרדו  בה' והצירו לישראל ה' יחיה אותם כדי לנקום בהם את נקמתו, וכמו שנראה מהפסוק שהובא לעיל, "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם". וז"ל האברבנאל בהקדמת ספר ישעיה: השורש העשירי, שהרשעים ואנשי האומות שיקומו בתחייה יקבלו ענשם גשמי בעולם הזה לעיני בני אדם ויצדיקו עליהם את הדין, כדי שבני אדם יכירו מתוך ענשם ששקר נחלו ושעליהם לתת את הדין, ועל זה אמר ישעיה בנבואה האחרונה, "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר" ושבסבת זה "מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות", כי יקבלו כולם את עול מלכותו. ע"כ. וכן הוא ב"סדר תחיית המתים" שכתב אחד מהראשונים, הלא הוא רבי משה די ליאון מגלה הזוהר, בספר הנפש החכמה (חלק רביעי), וקיבצו רבי מכיר בספר אבקת רוכל (ספר שני), וכאן המקום להביא מלשונותיו על תחיית הרשעים: ואותן הרשעים שהיו עמנו שבזו וקלקלו את התורה ומתו בלא תשובה ולא הניחו שורש בעולם שיכפר עליהם, וכו', והרבה מהם הרהרו תשובה בלבם ומתו ולא יכלו לשוב, יקבלו עונשם, והקב"ה מחיה אותם ונותן בהם רוח, ויהיו לחרפות לדראון, עד שישובו אל יוצרם בתשובה שלמה. עליהם הכתוב אומר "ורבים מישני אדטת עפר יקיצו" וכו'. וכל יושבי העולם יקומו ויעמדו לדין חוץ מאנשי דור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום, וכו', וכל הגויים עתידים לקום ולעמוד בדין, והקב"ה ינקום נקמת עמו מהם לעולמים על כל הרעות אשר עשו לנו. ע"כ.

ויש להוסיף, שהדברים מוכיחים שיום הדין הגדול שיהיה בזמן תחיית המתים הוא הזמן שיבוא אליהו הנביא זכור לטוב לבשר על הגאולה, כמו שנאמר (מלאכי ג כג) "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא", ואמר רבי פנחס בן יאיר (סוטה פ"ט מ' ט"ו) "רוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים ותחיית המתים בא על ידי אליהו זכור לטוב". והוא היום שיבוא המשיח, כמו שאמרו בגמ' עירובין (מג:) שיום בואו של אליהו הוא יום אחד קודם לביאת משיח בן דוד. הא למדת שאליהו יבוא לבשר על ביאת המשיח קודם אותו יום וביום שלאחריו יחיו המתים ויבוא המשיח ואז יהיה יום הדין הגדול. ובירושלמי (שקלים פ"ג ה"ג) הגירסא בדברי ר' פנחס בן יאיר: תחיית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא" וגו'. ע"כ. והובא בר"ן (ע"ז ו: מדפי הרי"ף), ופירש, שאליהו בא בשביל תחיית המתים והוא מקדים לבא וכיון שאליהו בא בשביל אותו יום נמצא שתחיית המתים גורמת לאליהו שיבא.